החלטה בתיק ע"ח 27559-02-12

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת. נאות-פרי) ולפיה נעתר בית משפט קמא באופן חלקי לבקשת העוררת לקבל לידיה את חומר החקירה אשר פורט בבקשתה. הערר נסוב על החלטת בית משפט קמא שלא להעביר לידי העוררת תצהירים מפורטים של כל עדי התביעה וכן רישום פלילי מלא של המשיבים, כולל רשימת מב"דים ותיקים סגורים.

טענות הצדדים בתמצית:

לטענת העוררת התצהירים הנדרשים על ידה הכרחיים לצורך ניהול הוגן וראוי של ההליך המשפטי; כוונת העוררת בהגשת התצהירים הינה להשוות את ההליך, עד כמה שניתן, להליך הפלילי, במסגרתו הודעות העדים הנחקרים במשטרה מועברות לעיון ההגנה, שיכולה להתכונן לחקירתם בבית המשפט.

בנוסף, לטענת העוררת חתימה על הודעה או תצהיר, מעמידה את העד על חשיבות אמירת האמת בהליך משפטי, יוצרת מחויבות למידע שנמסר על ידו ומאפשרת לצד שכנגד לעמת אותו עם דברים שמסר ועל כן, יש לאפשר לה לקבל תצהירים מפורטים של עדי התביעה, בטרם עדותם.

העוררת מוסיפה וטוענת, כי במצב בו כל שהוצג בפניה הוא תמצית כללית ביותר של עדויות עדי התביעה, לא תוכל להתכונן כראוי לחקירת העדים בבית המשפט.

באשר לבקשה להמצאת גיליון רישום פלילי מלא של המשיבים, טוענת העוררת כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי המרשם הפלילי של המשיבים אינו חלק מחומר החקירה שכן לדידה הבקשה עולה בקנה אחד עם סעיפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א -  1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים").

בנוסף, טוענת העוררת כי בקשתה לעיין ברישום פלילי מלא של המשיבים חוסה בצילו של סעיף 22(4) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). לשיטתה, יש במידע שבמרשם הפלילי כדי להיות רלוונטי להגנתה ולבירור מהימנותם של המשיבים ולפיכך גילוי המידע  עומד בקריטריונים האמורים בחוק איסור לשון הרע, וכן יש בו כדי ללמד על הרקע למערכות היחסים בין הצדדים הישירים לקובלנה.

מנגד טוענים המשיבים כי העוררת קיבלה "תמצית עדויות" אשר הכתוב בהן משול לחקירה משטרתית בכתב וכי ממילא החקירה של העדים נעשית בהליך הפלילי בחקירה ראשית.

לטענת המשיבים בקשת העוררת אינה קבלת מסמכים המצויים בידיהם כי אם קבלת חומר ראיות שלא קיים ברשותם, ועל המשיבים הלכה למעשה "לייצרו במיוחד" עבור העוררת, דבר שהינו מנוגד לכל הליך פלילי מקובל ובניגוד לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, (להלן: "החסד"פ).

בנוסף, טוענים המשיבים כי סעיף 74 לחסד"פ אינו חל על קובלנה פלילית פרטית וכי הפסיקה הדנה בסוגית עיון בחומר חקירה במסגרת הליך של קובלנה פלילית פרטית קובעת כי אין חובה מצד המשיבים להעביר לידי העוררת  תצהיר בעניין עדויות עדי המשיבים וכל חובתם היא המצאת ראיות בכתב שהמשיבים מבקשים להגיש לבית המשפט במסגרת ההליך.

כמו כן, טוענים המשיבים כי הגשת תצהירים במקרה דנן לא ניתנת ליישום מאחר והמדובר בתצהירים של עדים אשר לא ניתן לקבל מהם תצהיר, שכן הם אינם בשליטת המשיבים ואף לא ירצו מרצונם למסור תצהיר, כמו למשל אחות העוררת.

בנוסף, טוענים המשיבים כי חיוב המשיבים להגיש תצהירי עדות ראשית יגרום לסחבת ובזבוז זמן.

באשר לבקשת העוררת לקבלת רישום פלילי של המשיבים טוענים המשיבים כי הרישומים הפליליים אינם ברשות המשיבים ואין לגלותם או לכל הפחות אין לגלותם בשלב זה של ההליך, עוד בטרם הכרעת הדין.

בנוסף, טוענים המשיבים כי הגשת הרישום הפלילי הינה בניגוד לסעיף 22 לחוק איסור לשון הרע וכי הרישומים הפליליים של המשיבים הינם מסמכים חסויים לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981.

העוררת הגישה תגובה לתשובת המשיבים ובה חזרה על טענותיה בערר בציינה כי יש לקבל את הצעת בית המשפט שהועלתה בדיון ביום 21.2.2012 לפיה הצדדים יסתפקו בתצהירים של העדים המרכזיים וכי לגבי יתר העדים יינתן פירוט מעבר לתמצית שהועמדה לעיונה, שיכלול מענה לשאלות שתעביר העוררת. 

עוד חזרה העוררת וציינה כי לגיליון רישום פלילי יש קשר ישיר לאמור בקובלנה ולפיכך יש לקבל את הערר.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיפים 68 - 73 לחסד"פ, אשר מסדירים את דרך ההגשה של קובלנה פלילית פרטית, מחילים את ההוראות המתייחסות לכתב אישום גם על קובלנה.

סעיף 70 לחסד"פ קובע, כהאי לישנא: